כשאת בוכה את לא יפה

שליטה. אנחנו כל כך רוצים שליטה בחיינו. ומה אם יש דברים שאין לנו שליטה עליהם? ואני לא מדברת על הדברים הקיצוניים, טראומטיים משני חיים. אלא הדברים הקטנים היומיומיים שמעסיקים אותנו. כמו המראה שלנו.

אין לנו זכות בחירה, אנחנו לא בחרנו להיוולד עם גוף כהה או לבן, עם עניים כחולות או שחורות. לא שאלו אותנו אם אנחנו רוצים אף סולד או כפתורי, ואם הגוף שלנו יהיה גבוה ודקיק או נמוך ורחב. לא שאלו אותנו אם בא לנו שיער מתולתל או חלק, ואם יהיה לנו שפתיים בשרניות או דקות. לא שאלו אותנו, וזה לא בשליטתנו!

אז מה אפשר לעשות? לקבל, להכיל את המצב והכי חשוב לאהוב את הגוף כמו שקיבלנו אותו.

יש תעשייה שלמה שהחליטה מה נחשב יפה ומה לא, וכל 100 שנה בערך האופנה משתנה. יכול להיות שהנתונים שאיתם נולדנו אולי אף פעם לא יתאימו ל"אידיאל".

אין לנו אפשרות לשנות את זה.

את המראה החיצוני נצטרך לקבל.

אנחנו יכולים לנסות לשאוף לשם, לעשות כושר ולהיות חטובים, לשים אליינר וללכסן את העניים, לעשות ניתוחים אם צריך, לקצץ, להחליק, לשייף, לסרק, למרוח, להתלבש, להתחטב. ואז עוד 30 שנה הכל נעלם. מקומטים עם כתמים, פולחן היופי שלא נגמר לעולם.

"הבנות הן לא אמיתיות, כמו הגוף שלהן גם האופי שלהן, הכל מנותח" (מיטשל קוברין)

אם קרה ונולדנו לא לפי "האידיאל", פשוט נצטרך ללמוד לאהוב את החיצוניות שלנו כמו שהיא. לאהוב את הפגמים, הפצעים, החוסר שלמות. כי ההתעסקות האובססיבית בזה מתישה.

ואז נגלה, שיש משהו מיוחד, שנקרא אופי.

אז כשהחיצוניות היא הדבר היחידי שמעסיק אותנו, מה קורה עם האופי? אופי שמדבר על נראות מוביל בסופו של דבר לביקורתיות עצמית וביקורתיות כלפי אחרים.

ואותה ביקורת תשאיר אותנו תמיד חסרי סיפוק, חסרי סבלנות, מסתכלים על הצלחת של האחר מבלי ליהנות ממה שלנו יש (ולפעמים מה שלנו יש יותר טוב, אך מרוב ביקורת אנחנו לא רואים את זה!).

לפעמים זה טוב להיות ביקורתי וגם לקבל ביקורת, זה מקדם אותנו, משפר אותנו ומוביל אותנו לעשות דברים גדולים, אבל חשוב שהביקורת תהיה כלפי הישגים ועבודה ולא כלפי משהו שאין לנו שליטה עליו כמו מראה חיצוני.

למה טוב לנו האופי? אם נתחיל לפתח ולהשקיע באופי נוכל להשיג כל דבר שאנחנו רוצים, וליצור לעצמנו את הסביבה שאנחנו באמת רוצים לחיות בה. נתחיל ללמוד דברים לא רק לשם העבודה אלא גם בשביל הכיף והנשמה, נפתח את התודעה, נתגבר על קשיים, נפצח את אותן תחושות מעיקות ונתגבר על הכל. בזכות האופי לא בזכות היופי (לא סתם שתיי המילים הן חרוזים).

ופתאום אנחנו רואים שגם אנשים לא יפים כל כך מצליחים, ואפילו מצליחים מאוד. כי זה באמת לא משנה איך אתה נראה, סופר "אידיאל" או ההפך הגמור. זה משנה מה אתה עושה, מה אתה אומר, איך אתה מתייחס לחברים שלך, איך אתה מתייחס למשפחה שלך.

אני לא אגיד לכם מה זה "אופי אידיאלי", אני מזמינה אתכם לצאת לחקור, לבדוק ולגלות. 🔸️איך הייתם רוצים שהתייחסו אליכם? 🔸️אם מישהו פגע בכם, איך הייתם רוצים שהוא יתנצל? 🔸️אם עשיתם טעות הייתם רוצים שיסלחו לכם? 🔸️מה ההשלכות של המעשים שלכם? 🔸️וכשאתם בויכוח עם מישהו, על מה באמת הויכוח?

תשאלו את עצמכם, מה באמת יהפוך אתכם לאדם נעים יותר, חכם יותר, מצליח יותר.

מה אתם מוכנים לעשות כדי להגיע לשם?

ביטחון אופי יפייפיה משפיע על היופי החיצוני. אנשים מחייכים הם יותר יפים מאנשים שלא. והאור הפנימי משפיע על האור החיצוני. ומי שמגיע עם ביטחון עצמי וענווה (לא צניעות, לא להתחבא, רק לא שחצנות), משדר לעולם יופי שאי אפשר להתעלם ממנו, וניצחון על כל מה שהוא רוצה להשיג.

זה בסדר להתבאס ולחשוב שאם הייתי נראה ככה וככה החיים היו טובים יותר. זה בסדר לפעמים להתחפש ולנסות להגיע לשיא "האידיאל'. זה ממש בסדר.

מתי זה פוגע בנו? זה פוגע כשזה מטריד אותנו יום יום, שאנחנו משמעים לעצמו קולות בראש של "את לא יפה מספיק!" ו "את פשוט שמנה" במקום קולות של אהבה וביטחון.

תעשו כושר כי זה בריא, ולא כי רוצים להיראות כמו משהו שבחיים לא ייקרה. תתאפרו כי זה כיף לכם לגוון.

תודו כל יום על מה שיש לכם ועל האושר והעושר בחייכם. מה שחשוב זה אהבה עצמית- ותאהבו את עצמכם כמו שהיקום ברא אתכם, ותצמחו ממקום של "יש" ולא ממקום של "אין".

טיפ מעשי: אם משהו מטריד אתכם וכואב לכם, לדבר על זה עם חבר/ה טוב/ה, מישהו שיודע להקשיב מבלי לשפוט או להעביר ביקורת ולתת עצה טובה- זאת התרופה הכי טובה.

תמשיכו להגשים חלומות,

מאיה לי - המאפרת המטיילת

#להגשים_חלומות #השראה